החלטה בתיק ת"א 43893-98

הבקשה :

1.         בפני בקשתו של הנתבע להורות על תיקון החלטתי מיום 20.09.12 שניתנה במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן שהגיש הנתבע.

על פי החלטתי האמורה ניתנה לנתבע רשות להגן בטענה אחת הקשורה להיותו ערב יחיד ועתה מבקש הנתבע כי תינתן רשות להגן גם לטענה נוספת ולפיה טרם שחתם על כתב הערבות לא הובהר לו על ידי מי מפקידי התובע מהי יתרת חובו  של הלווה ומהם הביטחונות שעמדו לרשות הבנק לכיסוי ההלוואה "ושאר הפרטים כנדרש על פי החוק והדין", מבלי לפרט אילו פרטים נוספים כללה חובת הגלוי הנטענת.

2.         טוען הנתבע כי על התובע היה לגלות מיוזמתו מהי יתרת החוב ומהם הביטחונות ומפנה

            בעניין זה לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) ולפסיקה המובאת בבקשתו.

            לטענתו של הנתבע לא התייחס ביהמ"ש בהחלטתו ­לטענה בדבר העדר גלוי אקטיבי

            למרות שהטענה נטענה בבקשה למתן רשות להגן וכי לא הייתה חובה לציין בבקשה את

            החוק או הסעיף הרלבנטי עליו מסתמך בטענתו שכן מדובר בטענה משפטית.

3.         בנוסף טוען הנתבע כי החלטתו של ביהמ"ש הינה החלטת ביניים אשר ביהמ"ש רשאי

            לשנותה בהתאם לשיקול דעתו וסמכותו המלאה.

בנסיבות המקרה והזמן הרב שחלף סבור הנתבע כי נכון וראוי לתקן ההחלטה וליתן לו רשות להגן גם בטענה הנוספת.

לבסוף טוען הנתבע כי לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש בעניין האמור לאור עמדתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' השופטת צ'רניאק, שקבעה על בסיס צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) כי לא ניתן לערער על החלטה בה נתנה רשות להגן כפוף להפקדה שיש לראותה כמתן רשות להגן שהצו חל עליו, ועל כן יוכל לערער רק במסגרת ערעור על פסק הדין, בתום הדיון.

הנתבע אף הגיש תשובה לתגובת התובע ובה חזר על טענותיו תוך התייחסות לטענות התובע בתגובתו.

התגובה :

4.         התובע הגיש תגובה מפורטת לבקשה ובה התייחס לכל טענותיו של הנתבע וסבור כי יש לדחות הבקשה שאך נועדה להקשות, לסרבל ולמשוך זמן. התובע טוען כי הנתבע זנח בסיכומיו את הטענה שמעלה עתה ולא ביקש לתקן הפרוטוקול, ככל שסבר כי טען ולא נרשם ועל פי הפסיקה יש לראותו כמי שוויתר על הטענה ונזכר בטענה רק בקדם המשפט.

כן נטען כי סעיף 17 א' לחוק אינו מטיל על התובע את חובת הגלוי הנטענות ואין אף סעיף אחר המטיל חובה כזו.

עוד נטען כי הטענה לעניין הגלוי נדונה על ידי ביהמ"ש בהחלטתו, ביהמ"ש התייחס לטענה ודחה אותה ומצא ליתן רשות להגן בטענה אחת בלבד, הגנת ערב יחיד.

בנוסף נטען כי מכוח תקנה 74 לתקנות סדר דין האזרחי ­היה על הנתבע להזכיר בבקשתו למתן רשות להגן את החיקוק הרלוונטי עליו הוא מסתמך בהגנתו­ , העילה של הפרת חובה חקוקה. 

5.         באשר לאפשרות של הגשת בר"ע סבור התובע כי לא הייתה מניעה מהגשתה שכן דחיית טענת הגנה אחת שונה מקבלת טענה הגנה אחרת והצו לא חל לגבי הטענה שנדחתה, ולכן משבחר הנתבע שלא להגיש בר"ע מנוע הוא מלבקש היום לתקן את החלטת ביהמ"ש.